<h1>אהל מועד שער הטריפות דרך ב'</h1>
<h2>דף יב.</h2>
בהמה שלא בדק לה סירכי ריאה טריפה לדעת ר"י אלא שרש"י והגאונים מכשירין היכא דלא אפ' לפסוק ורשב"א לסמוך בזה בגדיים וטלאים שאין הסרכות מצויין בהן בעודם קטנים.
<h2>דף מו:</h2>
סירכא בחידודי שתי אונות הסמוכות הרי זה כאלו נסרכה מחיתוך לחיתוך אומא הסרוכה לאונא הסמוכה לה מחיתוך לחיתוך כשרה כדין שתי אונות הסרוכות מחיתוך לחיתוך וכן דעת הראשונים והאחרונים אך ר"ת אוסר ואומ' שאין דין אומא כדין אונא תדע שכן הוא שהרי ריאה הסמוכה לדופן באוני כשרה ובאומי טריפה והמתירין נותנין טעם בזה ואומ' דשני דופן משום דאוני שוכבות על הדופן ואין מתפרקות ממנו שהחלל צר כנגדן משא"כ באומות וסייג לזה נמצא אל הגאון וכ"כ רש"י והכל כפי המנהג, עינונתא דורדא היכא דסריכא אפי' לכיס שלה טריפה ואם דבוקה בכיס שלה בלא סירכא יש מתירין אותה ואפי' אינה דבוקה אלא מצד אחד, דעת ר"ח שאם יש סרכא ממקום למקום באונא עצמה או בריאה שהיא כשרה אבל תרתי בועי דסמיכן ע"י סירכא טריפה, א' מאונות ריאה שנסתבכה בסירכא לדופן אם נסרכה בגבה שהדופן שוכב עליו ודופן סותמתה כשרה ודוקא במקום רביתא דהיינו מקום סמוך לצואר במיצר החלל שע"י שהיא קרובה מאד מן הדופן כל סרכא שיוצאת מגבה לדופן כשירה אבל שלא במקום רביתא טריפה ואפי' היא במקום רביתא דוקא בשסרוכה בבשר שבין הצלעות אבל בעצם דהיינו הצלעות עצמן אין סרכא זו קיימת אלא נקב הוא ודסביך בבשרא וגרמא יחד אסורה ויש מתירין ובהרבה מקומות עושין מעשה בזה להקל וגם אם מסתבכת כולה על הצלעות רוצים להתיר קצת מן החכמים לפי שגם הצלעות מחופין עור ובשר ובזה הולכין בכל מקום עפ"י המנהג הנהוג שם סירכא היוצאה מן האונא ומן האומא יחד ונסרכת לדופן טריפה ואומ' רשב"א שהמתיר אותה אינה אלא טריפה, סירכא היוצאת מחיתוך האונא לדופן טריפה ואם משפת חיתוך האונא נסרכת לדופן כשרה שדינה כדין סירכא היוצאה מגב אונא ויש מחמירין בזה, סירכא שהיא נדבקת מעט וכשמשמש בה הבודק בראשי אצבעותיו מתפרקת ונמחה טריפה ואין אומרים רירין הן כמו שנהגו לומ' קצת מן הבודקין וגם מר יהודאי גאון כ"כ וגם רשב"א גוער הרבה במי שבא להתיר, סירכא היוצא משיפולי ריאה ונסרכה לאונא הסמוכה לה פסולה שהרי היא כאלו נסרכת מן הגב, היתה יוצאה הסירכא משיפולי ריאה ונכפפת למעלה וסמוכה לדופן כנגד (ג"כ) [גב] האונא וסביך בבישרא לדברי הכל אין זה קרוי עומד במסר אלא פונין הן כנגד החלב ואין כאן סתימת דופן ואסור, סרכא שבשפת האונא ונסתפק אם היא בגב אם בחיתוך אם בנפיחה נראית שהיא בחיתוך כשרה ואע"פ שכשאין נופחין בה הרבה אין הסרכא נכנסת לפנים לא ניחוש לומר שבעודה בחייה לא היתה נופחת כל כך ובכל הדברים שיש פנים לאיסור ופנים להתר הולכין בכל מקום ומקום עפ"י המנהג שהנהיגו שם החכמים אשר היו באותו מקום מפני שיש פנים ופנים להתר הולכין בכל מקום ומקום עפ"י המנהג שהנהיגו שם החכמים אשר היו באותו מקום מפני שיש פנים מורין לאיסור ויש פנים מורין להתיר, כלל הסרכות בדרך קצרה והיא לדעת הגאונים כל סירכא אוסרת חוץ מחיתוך של זו לחיתוך אונא או אומא הסמוכה לה וגב אונא לדופן בדסביך בבשרא ואומא לדופן בדאיכא מכה לדופן והיא סמוכה למכה, תשו' לרשב"א בענין הסרכות כך נהגנו אנו ואבותנו שכל מקום שתהא סרוכה ואפי' חלק ממנה טריפה חוץ מכסדרן דהיינו מחיתוך לחיתוך הסמוכה לה וכן מאומא לאונא מחיתוך לחיתוך וכן מגב אונא לדופן בדסביך בבשרא ואם בשיפולי אומא היא חוששין שמא בפנים היא וטרפה וכן אומא לדופן בדאיכא מכה בדופן ובלבד שיהא כל סרכותיה במכה ובהרבה מקומות מתירין מגב אונא לדופן אע"ג דלא סביך בבשרא אלא בצלעות, חרוזים לכל הסרכות: לכל סירכא אמת אין לה ארוכה, לבד אונא לדופן הסמוכה, ואומא מחמת מכה בדופן, ואונא לחבירתה הסמוכה.
טעם איסור הסרכות לדעת ראב"ד דסירכא שאינה במקום רביתא הויא מחמת נקב וכשיהיה במקו' רביתא תולין שמתוך דוחק רביצתם נעשית הסרכא ולא מחמת נקב וע"י כך הוא אומ' דאונא בדופן כדסרכא אפי' לגרמא כשירה שלא אמרו והוא דסביך בבשרא אלא בריאה שנקבה ודאי דבעי' סתימה חזקה דהיינו סביך בבשרא אבל זו לא נקבה ולדעת רש"י והרבה מן הגדולים מפני שאין סרכא בלא נקב הרבה ובריאה משקה יוצא מעט מעט מן הנקב ונקפה אחר כן ונעשה כמין (כרום) [קרום] והיא הסרכא ואע"פ שהסרכא סותמת הנקב ואינו מוציא רוח אין זו סתימה שהרי אמרו [מ"ז, ע"ב] קרום שנגלה מחמת מכה בריאה אינו קרום שסופו ליסתר ולינקב ואם הסרכא מחיתוך של אונא זו לחיתוך של זו הסמוכה לה היינו רביתייהו וזו מגינה על זו ומתוך ששוכבות זע"ז הקרום הולך וחזק וכשירה ולפ"ז הסרכא תלויה אסורה ע"כ ואפי' עולה בנפיחה והר' בעל העיטור כת' דסרכא תלויה צריכה בדיקה ואמר שאין להתירה מטעם ס"ס ולומ' ספק מחמת נקב ואת"ל מחמת נקב שמא קרום העליון לבדו נקב ולמה אין אומרים כן לפי שכל שאפ' בבדיקה אין להתיר מטעם ס"ס והר"מ מצריך ג"כ בדיקה בסרכא תלויה וכבר פשט ההתר בה ויש מתירין אותה בלא בדיקה ורשב"א מן המתירים וע"כ פירש מן הגדולים שטעם איסור הסרכות מפני שעתידה להתפרק מתוך שנופחות האונות כל שעה כמפוח וכל העומד לינקב כנקוב דמי ולפי' אינה כשרה אא"כ הסרכא מחיתוך של אוזן זו לחיתוך האוזן הסמוכה לה שכל שהן כסדרן אין החיתוכין נמשכין ולא מתרחקין זה מזה דרך נפיחתה ובין שנפרדות האונות בעיקר ונחברות בסוף בין שנחברות באמצע ונפרדות מכאן ומכאן כשרה ויש בכלל זה חיבור שבשיפולי האונות כסדרן אבל מגבה של זו לגבה של זו או מחיתוך של זו לגבה של זו אפי' כסדרן טריפה וסירכא העולה מגב האומא לדופן שכנגדה אם יש מכה בצד הדופן ואין מכה כלל בריאה תולין יצתה מרירי המכה וכשרה שאם תתפרק מצד המכה אשר הוא רך יותר תתפרק והוא שלא תצא חוץ למכה וזה שאנו אוסרים אפי' נסרכה לדופן או לטרפשא דליבא או לשאר מקומות ולפ"ז סירכא תלויה מותרת וכל שנסרכת אסורה מיד ולא תועיל לה בדיקה חוץ מסרוכה במכה ומחיתוך אונא לחבירתה והר"מ אוסר אומא סרוכה לדופן והתיר הדבוקה ור"י אומ' שזו וזו אחת הן וכן עיקר הילכך כל שיש מכה בדופן ואין מכה באומא ונסרכה אומא לדופן בין שהסרכא עבה וחזקה ורחבה בין שהיא דקה בין שנדבקה ע"י סירכא בין ע"י דיבוק גמור כשירה והוא שלא מצא הדבק כלל חוץ למכה, [מ"ז ע"א] היו בועות באומא סביב לסמיכותה בדופן טריפה ואפי' ראינו שהיתה מכה בדופן אין מתירין אותה אלא בבדיקה וכיצד היא בדיקה זו מביא סכין שפיה חלק מחובר ודק וקורע בין הדבק ואם לא מצא מכה בדופן במקום הדבק טריפה ואם נמצא שם מכה במקום הסמיכות כשרה והוא שלא נמצא שם ריעות באומא וכן הוא המנהג פשוט ברוב המקומות ויש מקילין ואומ' דכל שיש מכה בדופן אינה צריכה בדיקה ורבים מתירין אם יש מכה בא' מן המקומות שאין הנקב פוסל בהן כחזה וגרגרת ושמנוניתא דליבא והטרפשות והריאה נסרכת באותה מכה ואומר שדינה כדין הסמיכה שבמכה, ומגדולי האחרונים אומ' שאין לתלות במכה אלא בדופן ובמקומות אלו כך נהגו ואפי' בבדיקה אוסרין אותה וכן ראוי להורות ואין דברים אלו אמורים אלא באומא לדופן אבל האונות שנסרכו לדופן דין א' יש להם כמו שיתבאר בנ"ג.
